קיימים  ארבעה  סוגי עננים, ללא קשר לגובהם , למעט צירוס.

א. קומולוס -  ענן ערמתי.

ב. נימבוס -   ענן המוריד גשם.

ג. צירוס   -   ענן גבוה דמוי נוצה 5 - 13

ד. סטרטוס -  ענן שכבתי 0 - 2 סטרטוס שפירושו שכבתי

קומולוס ענן ערמתי נמוך

קומולונימבוס ענן ערמתי

ממטיר גשם גשמי זלעפות, ברד ומייצר סופות רעמים הענן המפותח ביותר והשלב המתקדם ביותר של ענן הקומולוס. כאשר חלקיקי מים וגבישי קרח מתנגשים זה בזה  יוצרים מטען חשמלי לאורך רוב הענן שיוצר לנו את הברקים. יש לציין כי קיימת סכנה גבוהה מאוד למטוס העובר בתוך ענן מסוג זה עלול לגרום נזק למטוס.

צירוסטרטוס ענן שכבתי גבוה.

מקובל לכנות ענן שכבתי בגובה בינוני 2 ק"מ ומעלה כ –

אלטוסטרוטוס ענני הצירוס -  הם עננים גבוהים המשתרעים החל מגבהים של 5-6 ק"מ לפחות. עננים אלו מורכבים מגבישי קרח בלבד עקב הטמפ' הנמוכה בה הם מתקיימים.

צירוסטרטוס

עננים אלו מורכבים גם כן מגבישי קרח עקב גובהם הרב באטמוספרה. עננות זו היא שכבתית מהמילה סטרטוס שפירושו שכבתי ונראית מן הקרקע ככיסוי אחיד, לבן ודק של עננות על פני השמיים.

את מבנה הענן יש לחלק ל-2 סוגים

קידומת כלשהי הנותנת לנו מושג על סוג הענן צירו, אלטו, סטרטו.

ענן ערמתי

ענן זה נוצר עקב התרוממות אנכית של אוויר חם עננות זו מאופיינת לפעילות קרה האוויר הלח עולה כלפי מעלה, מתקרר ומתעבה יחד עם הלחות טיפות המים מתלכדות יחדיו והופכות לענן ערמתי בעל זרימות אנכיות.

ענן שכבתי

מקובל לכנות ענן שכבתי בגובה בינוני 2 ק"מ ומעלה כ –אלטוסטרוטוס

ענן כזה נוצר כאשר מתרחשת עלייה איטית של אוויר כלפי מעלה.

עננים גבוהים

ענני הצירוס -  הם עננים גבוהים המשתרעים החל מגבהים של 5-6 ק"מ לפחות. עננים אלו מורכבים מגבישי קרח בלבד עקב הטמפ' הנמוכה בה הם מתקיימים.

עננים בינוניים

גובהם של העננים הבינוניים מגיע בד"כ עד ל-7 ק"מ בערך, והם מורכבים לרוב מגבישי קרח וטיפות מים בקירור יתר.

אלטוסטרוטוס - גם כן מאפיין חזית חמה של שקע כלשהו ומסמל את בואה של החזית הקרה . האלטוסטרטוס נוצר היכן שהאוויר החם והרווי בלחות מטפס באיטיות מעל האוויר הקר יותר בצורה כמעט אופקית – ולכן נוצר המבנה השכבתי. עננות זו בגוונים אפורים-לבנים, השמש כמעין אור זוהר קטן וחיוור.  

אלטוקומולוס - זהו ענן ערמתי שבסיסו מעל 2 ק"מ. תכונותיו דומות לאלה של קומולוס ערמתי בעל בסיס נמוך. הענן מתפתח בעיקר בעקבות יובש בשכבות שמתחת לבסיס הענן.

אלטוקומולוס קסטלנוס. ענן זה הוא ענן ערמה מפותח בגובה בינוני בעל זרימות אנכיות חזקות. עננות זו יכולה להוריד גשם ואף לייצר סופות רעמים

עננים נמוכים

עננים נמוכים, הינם העננים השכיחים ביותר באזורינו. הם מופיעים באופן השכיח ביותר בחורף. גם בקיץ ישנה עננות נמוכה לא מפותחת כמעט מידי יום בבקרים ובערבים.

קומולוס -  ענן ערמה בעל בסיס נמוך, בשונה מהאלטוקומולוס שבסיסו ברום הבינוני. ישנם שני סוגי ענני קומולוס.

קומולוס לא מפותח –  זהו קומולוס המאופיין למזג אוויר נאה בדרך-כלל. הענן מורכב בעיקר מטיפונת מים זעירות וגם טיפונות בקירור יתר. הענן בדרך-כלל בעל תכולת מים נמוכה מאוד וכך גם הפעילות שבתוכו, ולכן אינו ממטיר משקעים.

קומולוס קונג'סטוס – זהו הענן בשלב המתקדם של הקומולוס – קומולוס קונג'סטוס. ענן זה בעל זרימות אנכיות חזקות ותכולת מים ופעילות חשמלית גבוהה. הוא עשוי בעיקר מטיפות מים בקירור יתר, מים נוזליים וגבישי קרח – ועקב הפעילות החזקה שבתוכו, הענן ממטיר גשמים שיכולים להיות חזקים ואף מלווים בברד.

צורתו דומה לכרובית (בהתאם להארת זווית השמש עליו).

סטרטוס - ענני הסטרטוס הם עננים שכבתיים המוגבלים בהתפתחותם לאינברסיה שנמצאת מעליהם. עננים אלו אינם מורידים משקעים בכלל.

  

עננים מורידי גשם

העננים השכיחים ביותר בעונת החורף בישראל הם כמובן ענני הגשם מסוג הקומולונימבוס והנימבוסטרטוס.

הקומולונימבוס – הענן המפותח ביותר והשלב המתקדם ביותר של ענן הקומולוס. ענן הקומולונימבוס –     הוא ענן ערמה מפותח במיוחד הממטיר גשמי זלעפות, ברד ומייצר סופות רעמים.

הענן נוצר בגלל  אי-יציבות חריפה בשכבות הנמוכות והבינוניות של האטמוספירה.

חלקיקי מים וגבישי קרח מתנגשים זה בזה ויוצרים מטען חשמלי לאורך רוב הענן – מה שיוצר לנו את הברקים.

ויוצר ענני סערה בעלי בסיס לסוג  אלטוקומולונימבוס  או אלטו-סיבי . 

מונחים מטרואולוגיים- אקלימיים

                                    

אקלים - מזג אוויר כללי .

סך התנאים המצויים באיזור מסוים. טמפרטורה, לחות, משקעים, רוחות. האקלים נובע מקרינת השמש המחממת את כדור-הארץ, מתנועת כדור-הארץ ומיקומו יחסית לשמש ומזרמי המים באוקיאנוסים. ב- 5 מיליארד השנים מאז נוצר כדור-הארץ השתנה אקלימו באופן קיצוני וזאת בשל התפשטות קרחונים ונסיגתם. האקלים הוא אחד התנאים ההכרחיים לקיום המערכות האקולוגיות שעל-פני כדור-הארץ ושינויים קטנים בו עלולים להיות בעלי השפעה מרחיקת לכת. אם תעלה הטמפרטורה הממוצעת שעל-פני כדור-הארץ - קרחונים יימסו, ימים יגאו, רצועות חוף ועמקי נהרות יכוסו במים ושטחים נרחבים יהפכו מדבריים.

כינויים לעננים נמוכים עד 2500 מטר.

קומולוס -

עננים נמוכים מענני נוצה, גובהם כש 7 - 8 ק"מ מעל פני האדמה.  את שמם ניתן להם משום צורת הכדורים שלהם המזכירה עדר כבשים.לרוב הם מביאים ערפל .

סטרטוקומולוס – ענן שכבתי בעל מבנה ערמתי מגיע עד לגובה של 2 ק''מ.

אלטוקומולוס –  2 – 7 ק''מ ענן  ערמתי בגובה  בינוני מורכב מגושי קרח קטנים ומים .

קומולונימבוס – 5 – 15 ק''מ ענן בעל סופת רעמים המוריד גשמים עזים וברד.

עננים בינוניים עד 5000 מטר.

נימבוסטרטוס – ענן בגובה בינוני  מוריד גשם חקלאי .

צירוקומולוס  - ענן גבוה מאוד מורכב  מקרח ומים.

צירוס -   5 - 15 ק''מ ענן נוצה כמו חוטי קרח דקים לא  מוריד גשם.

ענני סטרטוס.

עננים בינוניים .

אלטוסטרוטוס - ענן שכבתי  בגובה בינוני מוריד גשם.

סטרטונימבוס – ענן שכבתי  מוריד גשם דק  או שלג אירופי

עננים גבוהים מעל  ל 5000 מטר.

צירוסטרטוס – 5 – 15 ק''מ ענן ערמתי גבוה מאוד  מעל האדמה. הם עשויים גושי קרח קטנטנים, היוצר מן הילה סביב השמש , הם בדרך כלל נעים במהירות רבה ונישאים ברוחות חזקים במרומי השמיים.

ענני נוצה  -

ענני ערמות  נמוכים-

עננים בהירים. דומים לפקעות צמר. עננים אלו נמוכים הרבה יותר מענני נוצות. בסיסם נמצא בגובה 800 מ' מהקרקע, אך ראשיהם מגיעים לעיתים לגובה של עד2.5 ק"מ .

ענן נימבוס -

ענן המוריד מטר ומשקעים.

רפידי - ענן

ענן בעל מבנה שכבתי המצוי בגבהים שונים מעל 5 ק"מ עננים גבוהים רפידה גבוהה צירוסטרטוס בין 2-7 ק"מ עננים בינוניים רפידה בינונית אלטוסטרוטוס ועננים נמוכים. ענן רפידי מאפיין תנאים של יציבות אטמוספרית.

ענן ערמתי.

ענן בעל התפתחות אנכית גדולה. נוצר על ידי זרמים אנכיים עולים המעידים על אי יציבות אטמוספרית. מידתו האנכית דומה לזו האופקית. בעל מבנה דמוי פיטריה.

עננים ערמתיים .

עננים הקשורים לזרמי אוויר אנכיים מבודדים של אוויר חם משכבות נמוכות הסמוכות לפני הקרקע. עננים אלה בעלי ממד אופקי צר, בין 1-10 ק"מ ובעלי ממד אנכי העשוי להגיע לגובה של 15 ק"מ.

שמות העננים .

אלטוקומולוס - ענן ערמתי בגובה בינוני סטרטוקומולוס - ענן בעל מבנה ערמתי אשר נבלם באינברסיה נמוכה ולכן נראה שכבתי צירוקומולוס - ענן ערמתי גבוה קומולוס טאורוס - קומולוס מגדלי קומולוס קונג'סטוס - קומולוס מגדלי רחב ומפותח קומולונימבוס - סופת רעמים

ענני סטרטוס

אלטוסטרוטוס - ענן שכבתי בגובה בינוני, לפעמים (בעיקר באירופה) מוריד גשם. סטרטונימבוס - ענן שכבתי המוריד גשם חקלאי בדרך כלל. צירוסטרטוס - ענן שכבתי גבוה .

אדי מים.

אדי המים נעים באטמוספרה בין 0.1% מעל המדבריות ועד 3% מעל אזורים הטרופיים.כמות המים באטמוספרה היא אחד ל-3000 מכלל הכמות על פני כדור הארץ.והם מהווים כגז חממה.המים מופיעים באטמוספרה בשלושת מצבי הצבירה:נוזל,קרח וגז.המעבר בין מצבי הצבירה הללו משחררים אנרגיה לאטמוספרה.

אובך .

מצב בו טווח הראות באטמוספרה מוגבל ע"י אורוסולים., כינוי לתרחיף של אורוסולים באטמוספרה המגבילים את טווח הראות .האובך מגיע לאזורינו בד"כ בעונת האביב כאשר שקעים שרביים נעים בחופי צפון אפריקה לאזורינו כתוצאה מרוחות דרומיות אבק רב הנישא באוויר ממדבריות נע לעבר אזורינו.לעיתים האובך היינו אובך כבד המגביל את הראות בכל הארץ בעיקר בדרום.

אובך רום.

אובך המתרומם לשכבות האטמוספירה הבינוניות ומכסה את השמים .

אלבדו .

היחס שבין כמות הקרינה האלקטרומגנטית המוחזרת על ידי גוף,לכמות הקרינה הפוגעת בגוף.החלק היחסי מקרינת השמש המגיעה לפני הקרקע אשר מוחזר ישירות לחלל ללא נוכחות עננים.

אפקט נשיבת הרוח .

האפקט המשולב של רוח וטמפרטורה קרה הגורם לתחושת קור מוגברת.

ענן יבשתי.

בענן יבשתי יש הרבה טיפונות קטנות מכיוון שמעל היבשה ישנה כמות גדולה של גרעיני התעבות לעומת האוקיינוסים .

ענן ימי.

בעננים ימיים יש מעט טיפונות גדולות גרעיני ההתעבות בו רובם מרסס הגלים .

ענן רפידי.

ענן בעל מבנה שכבתי המצוי בגבהים שונים מעל 5 ק"מ עננים גבוהים רפידה גבוהה צירוסטרטוס בין 2-7 ק"מ עננים בינוניים רפידה בינונית אלטוסטרוטוס ועננים נמוכים. ענן רפידי מאפיין תנאים של יציבות אטמוספרית .

הנקודה הקרובה ביותר לשמש נקראת פרהיליון ,  והנקודה הרחוקה ביותר נקראת אפהליון .

שכבות האטמוספרה - השתנות הטמפ' עם העלייה בגובה.

אינברסיה - היפוך .

מצב בו הטמפ' עולה עם הגובה, אוויר קר נמצא למטה ואוויר חם צף מעליו.

ההפך מהמצב השכיח בטרופוספרה בו יורדת הטמפרטורה עם העלייה לגובה. בשכבת האטמוספירה הראשונה.

טרופוספרה .

סמוכה לכדוה"א. גובהה: 10-18 ק''מ מעל פני הקרקע. הטמפ' יורדת עם הגובה בשיעור ממוצע של 6.5 מעלות צלסיוס לק"מ ,ככל שמתרחקים מהקרקע, הטמפ' נמוכה יותר. בה מתחוללים השינויים במזג האוויר: עננים, משקעים, סופות.

סטרטוספרה .

גובהה: עד 50 ק''מ בחלקה התחתון הטמפ' קבועה, ובהמשך היא עולה עם העלייה בגובה.

הסיבה: בגלל בליעת קרינת ה-UV  ע"י מולקולות האוזון, שריכוזן כאן הוא מרבי, והפיכתה לאנרגיית חום.

מזוספירה.

גובהה: בין 50 ל-85  ק''מ בתחתיתה הטמפ' לא משתנה, ומעליה מתחילה שוב ירידה של הטמפ' ככל שעולים בגובה. במולקולות האוויר יש מטען חשמלי, ומפעם לפעם מתרחשת בה זוהר הקוטב התנגשות בין חלקיקים המגיעים מהשמש למולקולות האוויר, שיוצרת אור מרצד בצבעי אדום וירוק.

תרמוספירה.

בה הטמפ' עולה עם העלייה בגובה, בשל בליעת קרני השמש ע"י מולקולות חמצן. לעיתים עולה הטמפ' עד 1500⁰ מעלות צלסיוס , אך אם נעלה לשם, לא נחוש את

הטמפ' הגבוהה בגלל מספר המולקולות הקטן שיפגעו בנו בשל דלילות האוויר.

(האנרגיה של כל מולקולה גבוהה מאד, אך סך האנרגיה שתפגע בנו היא מועטה, ולא נחוש בה).

אפקט החממה .

כמו בחממה לגידול צמחים או במכונית שחנתה בשמש, הטמפ' מתחת למעטה האטמוספירה גבוהה יותר מזו שבחוץ. אלמלא לולא הייתה האטמוספירה, הייתה הטמפ' על פני כדה"א נמוכה יותר. מתברר שהטמפרטורה הממוצעת על פני השטח של כדור הארץ עומדת
על כ - 15 מעלות צלזיוס .

30% מקרינת השמש חוזרת אל החלל מהאטמוספרה ומפני מכדוה"א מבלי לגרום  לחימום כלשהוא.

17% - % 19  מהקרינה הנכנסת נבלעת בעננים ובאוויר ומחממת ישירות את האטמוספירה.

15% מהקרינה עוברת את שכבת האטמוספירה בלי לחמם אותה, פוגעת בקרקע ובים, נבלעת בהם ומחממת אותם. אנרגיה זו נפלטת חזרה.זהו "אפקט החממה", שחשיבותו רבה.

מאחר והקרינה נכלאת בתוך הכדור , והקרינה היא אנרגיה ,והטמפרטורה שאנו חשים הולכת ועולה .הקרינה אינה משתחררת ועולה מכיוון שהיא נעצרת ונבלעת ע"י גזים שונים הנקראים גזי  החממה .

גזי חממה המפוזרים באטמוספרה בצורה חופשית . המוכרים הם - אדי מים , פחמן דו חמצני , ומתאן .

חור באוזון - הידלדלות האוזון בשכבת הסטרטוספרה.

קיים ריכוז טבעי גבוה של האוזון בגובה שבין   20  - 40 ק''מ.

לאוזון זה חשיבות רבה, כי הוא בולע חלק מהקרניים העל סגוליות UV המגיעות מהשמש, ומגן על היצורים מפני נזקי הקרינה.

התופעה נקראה חור באוזון,שהיא ירידה והידלדלות ריכוז האוזון . היא קיימת באנטרקטיקה בתקופת האביב וגם במקומות אחדים בעולם אבל , במידה פחותה בהרבה.

זוהר הקוטב .
זוהר הקוטב הצפוני, או בשמו הלועזי Aurora Borealis, הוא תופעה אופטית המתרחשת בקטבים הצפוני והדרומי בגובה של 80 ק"מ, בגבול החלל.

התופעה נגרמת כאשר חלקיקים עתירי-אנרגיה מגיעים מהשמש ופוגעים באטמוספרה הגבוהה של כדור-הארץ. מפגש זה יוצר תופעות של פליטת אור בצבעים שונים והשמים נראים כאילו וילונות של אור מתעופפים בהם אשר יוצרים את הצבעים הזוהרים ברקיע החמצן מגיב הכי בקלות ופולט אור ירוק ומעט אור אדום, המימן והחנקן פולטים אור אדום וכחול כתוצאה מפליטת חלקיקי אור - פוטונים באורכי גל שונים הטעונים חשמל .
הזוהר מופיע בדרך כלל סמוך לקטבים המגנטיים של כדור הארץ, משום שהאטומים הטעונים נמשכים אליהם בהתאמה התופעה קיימת גם בכוכבי- לכת  אחרים.

מונחים מטאורלוגיים

                          

אקלים - מזג אוויר כללי .

סך התנאים המצויים באיזור מסוים. טמפרטורה, לחות, משקעים, רוחות. האקלים נובע מקרינת השמש המחממת את כדור-הארץ, מתנועת כדור-הארץ ומיקומו יחסית לשמש ומזרמי המים באוקיאנוסים. ב- 5 מיליארד השנים מאז נוצר כדור-הארץ השתנה אקלימו באופן קיצוני וזאת בשל התפשטות קרחונים ונסיגתם. האקלים הוא אחד התנאים ההכרחיים לקיום המערכות האקולוגיות שעל-פני כדור-הארץ ושינויים קטנים בו עלולים להיות בעלי השפעה מרחיקת לכת. אם תעלה הטמפרטורה הממוצעת שעל-פני כדור-הארץ - קרחונים יימסו, ימים יגאו, רצועות חוף ועמקי נהרות יכוסו במים ושטחים נרחבים יהפכו מדבריים.

כינויים לעננים נמוכים עד 2500 מטר.

קומולוס -

עננים נמוכים מענני נוצה, גובהם כש 7 - 8 ק"מ מעל פני האדמה.  את שמם ניתן להם משום צורת הכדורים שלהם המזכירה עדר כבשים.לרוב הם מביאים ערפל .

סטרטוקומולוס – ענן שכבתי בעל מבנה ערמתי מגיע עד לגובה של 2 ק''מ.

אלטוקומולוס –  2 – 7 ק''מ ענן  ערמתי בגובה  בינוני מורכב מגושי קרח קטנים ומים .

קומולונימבוס – 5 – 15 ק''מ ענן בעל סופת רעמים המוריד גשמים עזים וברד.

עננים בינוניים עד 5000 מטר.

נימבוסטרטוס – ענן בגובה בינוני  מוריד גשם חקלאי .

צירוקומולוס  - ענן גבוה מאוד מורכב  מקרח ומים.

צירוס -   5 - 15 ק''מ ענן נוצה כמו חוטי קרח דקים לא  מוריד גשם.

ענני סטרטוס.

עננים בינוניים .

אלטוסטרוטוס - ענן שכבתי  בגובה בינוני מוריד גשם.

סטרטונימבוס – ענן שכבתי  מוריד גשם דק  או שלג אירופי

עננים גבוהים מעל  ל 5000 מטר.

צירוסטרטוס – 5 – 15 ק''מ ענן ערמתי גבוה מאוד  מעל האדמה. הם עשויים גושי קרח קטנטנים, היוצר מן הילה סביב השמש , הם בדרך כלל נעים במהירות רבה ונישאים ברוחות חזקים במרומי השמיים.

ענני נוצה  -

ענני ערמות  נמוכים-

עננים בהירים. דומים לפקעות צמר. עננים אלו נמוכים הרבה יותר מענני נוצות. בסיסם נמצא בגובה 800 מ' מהקרקע, אך ראשיהם מגיעים לעיתים לגובה של עד2.5 ק"מ .

ענן נימבוס -

ענן המוריד מטר ומשקעים.

רפידי - ענן

ענן בעל מבנה שכבתי המצוי בגבהים שונים מעל 5 ק"מ עננים גבוהים רפידה גבוהה צירוסטרטוס בין 2-7 ק"מ עננים בינוניים רפידה בינונית אלטוסטרוטוס ועננים נמוכים. ענן רפידי מאפיין תנאים של יציבות אטמוספרית.

ענן ערמתי.

ענן בעל התפתחות אנכית גדולה. נוצר על ידי זרמים אנכיים עולים המעידים על אי יציבות אטמוספרית. מידתו האנכית דומה לזו האופקית. בעל מבנה דמוי פיטריה.

עננים ערמתיים .

עננים הקשורים לזרמי אוויר אנכיים מבודדים של אוויר חם משכבות נמוכות הסמוכות לפני הקרקע. עננים אלה בעלי ממד אופקי צר, בין 1-10 ק"מ ובעלי ממד אנכי העשוי להגיע לגובה של 15 ק"מ.

שמות העננים .

אלטוקומולוס - ענן ערמתי בגובה בינוני סטרטוקומולוס - ענן בעל מבנה ערמתי אשר נבלם באינברסיה נמוכה ולכן נראה שכבתי צירוקומולוס - ענן ערמתי גבוה קומולוס טאורוס - קומולוס מגדלי קומולוס קונג'סטוס - קומולוס מגדלי רחב ומפותח קומולונימבוס - סופת רעמים

ענני סטרטוס

אלטוסטרוטוס - ענן שכבתי בגובה בינוני, לפעמים (בעיקר באירופה) מוריד גשם. סטרטונימבוס - ענן שכבתי המוריד גשם חקלאי בדרך כלל. צירוסטרטוס - ענן שכבתי גבוה .

אדי מים.

אדי המים נעים באטמוספרה בין 0.1% מעל המדבריות ועד 3% מעל אזורים הטרופיים.כמות המים באטמוספרה היא אחד ל-3000 מכלל הכמות על פני כדור הארץ.והם מהווים כגז חממה.המים מופיעים באטמוספרה בשלושת מצבי הצבירה:נוזל,קרח וגז.המעבר בין מצבי הצבירה הללו משחררים אנרגיה לאטמוספרה.

אובך .

מצב בו טווח הראות באטמוספרה מוגבל ע"י אורוסולים., כינוי לתרחיף של אורוסולים באטמוספרה המגבילים את טווח הראות .האובך מגיע לאזורינו בד"כ בעונת האביב כאשר שקעים שרביים נעים בחופי צפון אפריקה לאזורינו כתוצאה מרוחות דרומיות אבק רב הנישא באוויר ממדבריות נע לעבר אזורינו.לעיתים האובך היינו אובך כבד המגביל את הראות בכל הארץ בעיקר בדרום.

אובך רום.

אובך המתרומם לשכבות האטמוספירה הבינוניות ומכסה את השמים .

אלבדו .

היחס שבין כמות הקרינה האלקטרומגנטית המוחזרת על ידי גוף,לכמות הקרינה הפוגעת בגוף.החלק היחסי מקרינת השמש המגיעה לפני הקרקע אשר מוחזר ישירות לחלל ללא נוכחות עננים.

אפקט נשיבת הרוח .

האפקט המשולב של רוח וטמפרטורה קרה הגורם לתחושת קור מוגברת.

ענן יבשתי.

בענן יבשתי יש הרבה טיפונות קטנות מכיוון שמעל היבשה ישנה כמות גדולה של גרעיני התעבות לעומת האוקיינוסים .

ענן ימי.

בעננים ימיים יש מעט טיפונות גדולות גרעיני ההתעבות בו רובם מרסס הגלים .

ענן רפידי.

ענן בעל מבנה שכבתי המצוי בגבהים שונים מעל 5 ק"מ עננים גבוהים רפידה גבוהה צירוסטרטוס בין 2-7 ק"מ עננים בינוניים רפידה בינונית אלטוסטרוטוס ועננים נמוכים.

ענן רפידי מאפיין תנאים של יציבות אטמוספרית.

בשכבות האטמוספרה קיימת תופעה של השתנות הטמפ' עם העלייה לגובה.

אינברסיה - היפוך .

מצב בו הטמפ' עולה עם הגובה, אוויר קר נמצא למטה ואוויר חם צף מעליו.

ההפך מהמצב השכיח בטרופוספרה בו יורדת הטמפרטורה עם העלייה לגובה. בשכבת האטמוספירה הראשונה.

טרופוספרה .

סמוכה לכדוה"א. גובהה: 10-18 ק''מ מעל פני הקרקע. הטמפ' יורדת עם הגובה בשיעור ממוצע של 6.5 מעלות צלסיוס לק"מ ,ככל שמתרחקים מהקרקע, הטמפ' נמוכה יותר. בה מתחוללים השינויים במזג האוויר: עננים, משקעים, סופות.

סטרטוספרה .

גובהה: עד 50 ק''מ בחלקה התחתון הטמפ' קבועה, ובהמשך היא עולה עם העלייה בגובה.

הסיבה: בגלל בליעת קרינת ה-  UV ע"י מולקולות האוזון, שריכוזן כאן הוא מרבי, והפיכתה לאנרגיית חום.

מזוספירה.

גובהה: בין 50 ל-85  ק''מ בתחתיתה הטמפ' לא משתנה, ומעליה מתחילה שוב ירידה של הטמפ' ככל שעולים בגובה. במולקולות האוויר יש מטען חשמלי, ומפעם לפעם מתרחשת בה זוהר הקוטב התנגשות בין חלקיקים המגיעים מהשמש למולקולות האוויר, שיוצרת אור מרצד בצבעי אדום וירוק.

תרמוספירה.

בה הטמפ' עולה עם העלייה בגובה, בשל בליעת קרני השמש ע"י מולקולות חמצן. לעיתים עולה הטמפ' עד 1500⁰ מעלות צלסיוס , אך אם נעלה לשם, לא נחוש את

הטמפ' הגבוהה בגלל מספר המולקולות הקטן שיפגעו בנו בשל דלילות האוויר.

(האנרגיה של כל מולקולה גבוהה מאד, אך סך האנרגיה שתפגע בנו היא מועטה, ולא נחוש בה).

אפקט החממה .

כמו בחממה לגידול צמחים או במכונית שחנתה בשמש, הטמפ' מתחת למעטה האטמוספירה גבוהה יותר מזו שבחוץ. אלמלא לולא הייתה האטמוספירה, הייתה הטמפ' על פני כדה"א נמוכה יותר. מתברר שהטמפרטורה הממוצעת על פני השטח של כדור הארץ עומדת
על כ - 15 מעלות צלזיוס .

30% מקרינת השמש חוזרת אל החלל מהאטמוספרה ומפני מכדוה"א מבלי לגרום  לחימום כלשהוא.

17% - % 19  מהקרינה הנכנסת נבלעת בעננים ובאוויר ומחממת ישירות את האטמוספירה.

15% מהקרינה עוברת את שכבת האטמוספירה בלי לחמם אותה, פוגעת בקרקע ובים, נבלעת בהם ומחממת אותם. אנרגיה זו נפלטת חזרה.זהו "אפקט החממה", שחשיבותו רבה.

מאחר והקרינה נכלאת בתוך הכדור , והקרינה היא אנרגיה ,והטמפרטורה שאנו חשים הולכת ועולה .הקרינה אינה משתחררת ועולה מכיוון שהיא נעצרת ונבלעת ע"י גזים שונים הנקראים גזי  החממה .

גזי חממה המפוזרים באטמוספרה בצורה חופשית . המוכרים הם - אדי מים , פחמן דו חמצני , ומתאן .

חור באוזון - הידלדלות האוזון בשכבת הסטרטוספרה.

קיים ריכוז טבעי גבוה של האוזון בגובה שבין   20  - 40 ק''מ.

לאוזון זה חשיבות רבה, כי הוא בולע חלק מהקרניים העל סגוליות UV המגיעות מהשמש, ומגן על היצורים מפני נזקי הקרינה.

התופעה נקראה חור באוזון,שהיא ירידה והידלדלות ריכוז האוזון . היא קיימת באנטרקטיקה בתקופת האביב וגם במקומות אחדים בעולם אבל , במידה פחותה בהרבה.